רק על עצמי לספר ידעתי

רחך בלושטיין

רק על עצמי לספר ידעתי.
צר עולמי כעולם נמלה,
גם משאי עמסתי כמוה
רב וכבד מכתפי הדלה.

גם את דרכי - כדרכה אל צמרת -
דרך מכאוב ודרך עמל,
יד ענקים זדונה ובוטחת,
יד מתבדחת שמה לאל.

כל ארחותי הליז והדמיע
פחד תמיר מיד טנקים.
למה קראתם לי, חופי הפלא?
למה כזבתם, אורות רחוקים?